*מתוך הטכניקות של Birth into being
הטקסט כתוב בלשון נשית אך פונה, כמובן, לכל המגדרים
התינוקות שלנו מתקשרים איתנו. לפעמים אפילו עוד לפני ההריון.
הם מבקשים להיות בקשר, להרגיש שאנחנו מחכות ומצפות לבואם והם מבקשים את הנוכחות האוהבת שלנו.
תינוקות מבינים את המסר ומרגישים אותו גם לפני שרכשו את השפה בה אנו מדברות.
אפילו באקט פשוט ויומיומי של החלפת חיתול בדיוק כשאנחנו בדרך החוצה וממהרות, אם רק נזכור לתקשר את מה שקורה, שאנחנו מאחרות וחייבות לצאת או כשאנחנו הולכות לשירותים ומשאירות אותם לרגע קטן על השטיח, אם תקשרנו איתם שאמא כבר חוזרת, הם יוכלו להירגע ולהיזכר שהם לא לבד …
בשביל תינוק רגע אחד יכול להיות נצח וכשאנחנו לוקחות אותם בחשבון ומעדכנות אותם במה שקורה, אנחנו מעניקות להם את ההרגשה שהם חשובים ושיש להם קרקע בטוחה לגדול עליה.
תינוקות שמרגישים שהם נראים ונשמעים- משתמשים בבכי באופן אפקטיבי, כדי לתקשר על צורך נקודתי ולא מתוך מצוקה.
כתינוק, החוויה שלנו יכולה לנוע על סקאלה רחבה בין חוסר אונים מוחלט וחרדה ובין חוויה של כבוד, נראות ובטחון. התחלת החיים ובתוכה פרקטיקות הלידה, קשורות באופן ישיר לחוויה שיש לנו על הסקאלה הזו.
חשוב להבין שברפואה המערבית עד שנת 1985 רוב ניתוחי התינוקות בוצעו ללא הרדמה בכלל, מתוך הנחה שתינוקות לא חווים כאב!!!!
להבין כמה בורות היתה לנו ועודנה (כתרבות) בהבנתנו את עצמנו ואת ילדינו.
חוסר המודעות שלנו לכאב בקרב תינוקות ולהשפעה ארוכת הטווח שלו על המבנה הרגשי ועל ההתפתחות התקינה שלהם, הוא בלתי נתפס ומצביע על חוסר הבנה עמוק של טבע הדברים.
רק ב1987 קבע איגוד רופאי הילדים האמריקאי כי זה לא מעשה אתי להמשיך ולבצע ניתוחים בתינוקות ללא הרדמה.
כיום, בעקבות מחקרים שנערכו על ידי חלוצי הפסיכולוגיה הטרום לידתית, כגון: דר. תומס ורני, ד"ר. דיוויד צ'מברליין וד"ר. וויליאם אמרסון, יש יותר הבנה של הנושא ושל ההשפעות של הטראומה המוקדמת על הנפש ועל דפוסי ההתנהגות הנוצרים כתוצאה ממנה.
בלידות בי״ח* עדיין יש שימוש נרחב במכשירי מתכת קרים, חיתוך מוקדם של חבל הטבור, אורות חזקים ורעשים שאינם תואמים כניסה לעולם של תינוק רך אבל יש גם נושאים שכבר במגמת שיפור כמו העובדה שהמערכת הרפואית (ברוב המדינות המערביות) מעודדת הנקה ומגע של ״עור לעור״ לאחר הלידה.
בתרגיל- מודעות קינסטטית של חווית המגע אצל תינוקות, יש לנו הזדמנות לחזור לרגע לחוויה בה אנו היינו כתינוקות. אנחנו לומדות לא רק ברמה המנטלית אלא גם ברמה החוויתית, בגוף שלנו, את החשיבות של התקשורת המילולית, המגע המכבד ויצירת קשר עין עם התינוקות שלנו.
ע״י החוויה נוצרת הבנה עמוקה ומודעות לצרכי התינוקות ובעקבות כך מתאפשרת תקשורת מותאמת, שתורמת רבות לשקט ולביטחון של התינוקות, מה שמשפיע על הרוגע והנינוחות שלהם ועל חווית ההורות שלנו, כמו גם על היכולת שלהם לפתח אינטימיות ולתת אמון בסביבה שלהם.
*הכוונה ללידות בריאות ותקינות. כמובן שבלידת חירום לא מתאפשרים התנאים האוטופיים.
וזו הזדמנות טובה להגיד שמזל שקיימת טכנולוגיה רפואית, שיכולה במקרי חירום להציל חיים. (החיים לצד רופא מרדים מקסיקני עזרו לי לנוע מאנטי כנגד המערכת הרפואית בכל הקשור לתחום הלידה, אל עבר עולם שמשלב את שניהם ולראות את הטוב שבשני העולמות).
״תרגיל פשוט וחשוב מאין כמוהו להורים לעתיד, להבנת התינוקות שלנו והצרכים שלהם״.
Photo credit: Brazilian visual artist -Lucas de Ouro

Comments