קידוד מחודש של החותם הלימבי

Limbic Imprint Recoding

ספרדית היא שפה מהממת בעיני ויש כל כך הרבה מילים בה שאני אוהבת. אחת האהובות עלי היא המילה ללדת- Dar a luz (בתרגום חופשי- לתת אור).

אני באמת מאמינה שמגיע לכל אחד ואחת מאיתנו כזו כניסה לעולם.

שאמא שלנו, השלמה, המחוברת, העוצמתית, הבריאה כולה, תיתן את האור שלה וככה נתחיל את החיים על האדמה הזאת. בריקוד של אור, בקדושה, בחגיגה, בכינורות או בתופים, בפיכפוך מי מעיין, בדמעות של שמחה, בבליס.

הסיפור של רובנו כאן התחיל קצת (או הרבה) אחרת…

פסיכולוגיית לידה היא תחום מחקר החוקר את ההשפעה של חוויות החיים המוקדמות שלנו. לחוויות ההריון, הלידה וההתקשרות שלנו יש השפעה מתמשכת על עיצוב חיינו הבוגרים, הן נשארות במוחנו הלא מודע ומעצבות אותנו כבני ובנות אדם, הן יוצרות את האמונות, הדפוסים והמיומנויות שלנו ומשפיעות על היכולת שלנו ליצור, לשתף ולאהוב, באמצעות תהליך פיזיולוגי הנקרא ה״חותם״ הלימבי.

ההטבעה הלימבית היא היכולת המולדת של מערכת העצבים להתבונן ולספוג ברמה התאית את כל המידע מהסביבה הקרובה ולרשום את כל החוויות המוקדמות כ״איזור הנוחות״ שלנו, כמנגנון מוכר, שאליו אנחנו מחווטות. זה קורה מרגע ההתעברות, במהלך 9 חודשי ההריון ובשנים הראשונות של חיינו.

החותם הלימבי משפיע על הדינמיקה הבינ-אישית ועל הפניות הרגשית ביחסים שלנו, הוא משפיע על היכולת שלנו ליצור חברויות ולקשור קשר אינטימי לטווח ארוך. החותם הלימבי קובע מתי אנחנו מרגישות בטוחות ומתי לא, ללא קשר לרמה האובייקטיבית של הסכנה.

הוא משפיע על יכולות הלמידה שלנו, על היצירתיות שלנו, על היכולת להביע את עצמנו, להיות נוכחות בגוף ולייצר כושר עמידות בסיסית בחיים.

החותם הלימבי הוא הנווט הרגשי שלנו, הוא מכתיב את הציפיות ואת התגובות שלנו, את הדברים שאנחנו אוהבות ולא אוהבות, את הנטיות וההתמכרויות שלנו, את ההתנגדויות ואת החרדות.

זו הסיבה לכך שכל כך קשה להפסיק דפוסי התנהגות והתמכרות מסוימות באמצעות מאמץ מחשבתי, שכן הם מעוגנים במערכת הלימבית, שאינה נשלטת באמצעות תהליך קוגניטיבי.

החדשות הטובות הן שאפשר ליצור במערכת שלנו חוויה חדשה של זיכרון תאי, שתשנה את הסיפור שלנו לסיפור חדש של כניסה לעולם.

ה Limbic imprint recoding הוא תרגול, שמאפשר לנו לחזור להתחלה ולבחור מתוך חופש מלא את כל מה שיתמוך בנו להיות שלמות היום.

אני יכולה להעיד מהחוויה האישית שלי עם התרגיל, שהופתעתי מרמת העומק והעוצמה שלו. אני זוכרת את הרגע הזה, שהתעוררתי מהלימביק אימפרינט ריקודינג ובפנים מכוסות דמעות, חוויתי בפעם הראשונה בגוף שלי, שאני שייכת, שאני רצויה, שאני אהובה. נזכרתי במתנות שבאתי להביא לעולם הזה וחוויתי בגוף שלי את חווית הקשר עם המקור ממנו אני באה. חוויה שנשארה איתי מאז והשפיעה על מי שאני, על תחושת השלמות שלי ועל האמא שאני.

שמעתי במהלך השנים, שאני מלמדת את התרגול הזה, כל כך הרבה סיפורים לפעמים מייד בסיומו ולפעמים זמן רב אחר כך.

האמא שהתקשרה אל הבת שלה (שלא ידעה שהבת שלה עשתה את התרגול, כי הן לא דיברו 20 שנים) באותו הערב כשהבת סיימה את הסדנא.

האשה, שהשתנתה לה הדינמיקה במערכת היחסים וכשהבינה לפתע, שכבר חודשים, שאין לה התקפי קנאה, חזרה אחורה והבינה שהשינוי התחיל מאז התרגול הזה.

הרופאה המקסיקנית, שראתה כל כך הרבה לידות שהשתבשו ופחדה פחד מוות מהרגע שהיא תלד את התינוקת שגודלת לה בבטן (היא בעצמה נולדה בלידת חירום קיסרית) ויצאה מהתרגול כשהיא מאמינה בגוף שלה וביכולת שלה ללדת באופן טבעי. 3 חודשים אחר כך היא ילדה בלידת בית, עם מיילדת מסורתית, תינוקת בריאה ומתוקה במיוחד.

לקידוד מחדש של החותם הלימבי שלנו יש השפעה עמוקה על המעורבות שלנו בחיים. זוהי הכנה רוחנית ללידה, של דרך חדשה, אני חדשה או תינוק חדש. דרך שמוציאה אותנו לחופשי מהסיפור בו התחלנו את החיים האלה...

*** אני מודעת לעובדה שהמילים הכתובות כאן יכולות לעורר תחושת אשמה אצל נשים שילדו בלידה קיסרית, שהזדקקו לעזרה רפואית או שהתקשו בהנקה.

כוונתי היא לעורר מודעות, לדעת שאם עשינו את הכי טוב שלנו אז אנחנו יודעות שעשינו את הכי טוב שלנו ברגע הנתון ושאם אנחנו התחלנו את החיים שלנו בדרך טראומתית ולא עברנו עבודת ריפוי, הנטיה שלנו תהיה לחזור למקום המוכר (זו לא אשמתנו, זה מנגנון ביולוגי) והחדשות הטובות הן שאף פעם לא מאוחר מידי ויש מה לעשות.